אחת התכונות שעולם האופנה נהנה לנכס לעצמו היא תעוזה, אולי משום שמדובר לא רק באופן מחשבה אלא בדרך חיים ובצורת התנהלות.
משום כך, מפתיע לגלות כי אנשים רבים המגדירים עצמם כ"נועזים" נוהגים להתקשט בטבעות אופנתיות, חלקן בעלות צבעוניות מעוררת השתאות, חלקן בעלות מימדים חריגים, אך הבסיס לכולן הוא עגול. מקומה של טבעת מרובעת נעדר, משום מה, מן הפנתיאון האופנתי, ולא בצדק.
להיות מרובע- אבל לא מקובע
אחת הסיבות לרתיעה מפני הרעיון של טבעת מרובעת נובעת מתפיסת הצורה הגלילית של ההאצבעות שלנו, ועל כן ההנחה היא כי עיגול הוא המנח הנכון להן. מדידה אחת של טבעת מרובעת תשנה, כמובן, את ההנחה הזו, אך הקיבעון הצורני הוא בעוכרינו.
סיבה נוספת להעדפתה של טבעת עגולה על פני זו המרובעת, נעוצה בהגדרתה של טבעת שהתעקמה והצמיחה פאות וזוויות כ"זקוקה לתיקון", כך שהתפיסה של המרובע היא בעיקרה של קלקול.
ניתן לומר, כי גם הנועזים שבינינו שבויים בהגדרות ובנוסחאות, ופועלים היטב תחת אקסיומות כדוגמת "הכדור הוא עגול", אך האם גם הטבעת שאנו עונדים חייבת להיות?
ללא קימורים
בשוק הטבעות המרובעות שולטות שתי מגמות עיקריות: הראשונה היא עיצוב טבעת מרובעת מבחוץ אך עגולה מבפנים, והאחרת היא עיצוב של ריבוע מלא ללא סימן וזכר לצורה שאנו כה מורגלים בה.
כלפי חוץ, אין כמעט הבדלים בין שני הסוגים, למעט הנפח הגדול יותר של בעלות החישוק הפנימי.
גברים רבים שתופסים טבעות בכלל וטבעות עגולות בפרט כאביזר נשי, יגלו כי קווי המתאר של טבעת מרובעת הם גבריים מאוד, נחרצים ומתריסים.
בנוסף, גברים שנרתעו מענידתה של טבעת רגילה מתוך חשש שמא יעקמו אותה ויפגעו בה, פטורים מן החשש.
רואים מרובעים
העין שלנו תופסת את העיגול כצורה רכה וזורמת ואת הריבוע כצורה בוטה ואגרסיבית. בהסתמך על תפיסה זו, המורכבת בחלקה מן העולם האסוציאטיבי הפרטי שלנו, ניתן להכליל ולומר כי במידה ואנו מעוניינים בטבעת בעלת נוכחות, הרי שהריבוע יעשה את העבודה.
דוגמא לכך אנו יכולים למצוא ביהלומים שצורת החיתוך שלהם היא מרובעת, כדוגמת יהלומי רדיאנט או יהלומי פרינסס, שהנצנוץ שלהם הוא כשל יהלומים עגולים. במיוחד כאשר משובץ יהלום מרובע על גבי טבעת מעוגלת, מתעצמת הנוכחות של היהלום על רקע הקונטרסט בין הצורות.
ענידתה של טבעת מרובעת, אם כן, היא לא רק הצהרה אופנתית אלא אמירה אישיותית, ובעיקר עונה על השאיפה הויזואלית לתעוזה צורנית.
משום כך, מפתיע לגלות כי אנשים רבים המגדירים עצמם כ"נועזים" נוהגים להתקשט בטבעות אופנתיות, חלקן בעלות צבעוניות מעוררת השתאות, חלקן בעלות מימדים חריגים, אך הבסיס לכולן הוא עגול. מקומה של טבעת מרובעת נעדר, משום מה, מן הפנתיאון האופנתי, ולא בצדק.
להיות מרובע- אבל לא מקובע
אחת הסיבות לרתיעה מפני הרעיון של טבעת מרובעת נובעת מתפיסת הצורה הגלילית של ההאצבעות שלנו, ועל כן ההנחה היא כי עיגול הוא המנח הנכון להן. מדידה אחת של טבעת מרובעת תשנה, כמובן, את ההנחה הזו, אך הקיבעון הצורני הוא בעוכרינו.
סיבה נוספת להעדפתה של טבעת עגולה על פני זו המרובעת, נעוצה בהגדרתה של טבעת שהתעקמה והצמיחה פאות וזוויות כ"זקוקה לתיקון", כך שהתפיסה של המרובע היא בעיקרה של קלקול.
ניתן לומר, כי גם הנועזים שבינינו שבויים בהגדרות ובנוסחאות, ופועלים היטב תחת אקסיומות כדוגמת "הכדור הוא עגול", אך האם גם הטבעת שאנו עונדים חייבת להיות?
ללא קימורים
בשוק הטבעות המרובעות שולטות שתי מגמות עיקריות: הראשונה היא עיצוב טבעת מרובעת מבחוץ אך עגולה מבפנים, והאחרת היא עיצוב של ריבוע מלא ללא סימן וזכר לצורה שאנו כה מורגלים בה.
כלפי חוץ, אין כמעט הבדלים בין שני הסוגים, למעט הנפח הגדול יותר של בעלות החישוק הפנימי.
גברים רבים שתופסים טבעות בכלל וטבעות עגולות בפרט כאביזר נשי, יגלו כי קווי המתאר של טבעת מרובעת הם גבריים מאוד, נחרצים ומתריסים.
בנוסף, גברים שנרתעו מענידתה של טבעת רגילה מתוך חשש שמא יעקמו אותה ויפגעו בה, פטורים מן החשש.
רואים מרובעים
העין שלנו תופסת את העיגול כצורה רכה וזורמת ואת הריבוע כצורה בוטה ואגרסיבית. בהסתמך על תפיסה זו, המורכבת בחלקה מן העולם האסוציאטיבי הפרטי שלנו, ניתן להכליל ולומר כי במידה ואנו מעוניינים בטבעת בעלת נוכחות, הרי שהריבוע יעשה את העבודה.
דוגמא לכך אנו יכולים למצוא ביהלומים שצורת החיתוך שלהם היא מרובעת, כדוגמת יהלומי רדיאנט או יהלומי פרינסס, שהנצנוץ שלהם הוא כשל יהלומים עגולים. במיוחד כאשר משובץ יהלום מרובע על גבי טבעת מעוגלת, מתעצמת הנוכחות של היהלום על רקע הקונטרסט בין הצורות.
ענידתה של טבעת מרובעת, אם כן, היא לא רק הצהרה אופנתית אלא אמירה אישיותית, ובעיקר עונה על השאיפה הויזואלית לתעוזה צורנית.
